Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 120a
שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים וְהוֹצִיאָהּ לַחוּץ מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דַּעֲיַילָא קַלְטַהּ לַהּ מְחִיצְתָּא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דַּהֲדַר הֲדַר
Traduction
that one brought inside and subsequently took outside, what is the halakha? Does it have the status of a sacrificial item of a public altar? The Gemara clarifies the question: Do we say that once it was brought in the partition has already absorbed it, and all halakhot of sacrificial items of a public altar apply; or perhaps once it returns, i.e., was taken outside again, it returns to its prior status as an offering of a private altar?
Rachi non traduit
שהכניסה. גרס בדרבי אלעזר שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ קלטוה מחיצות לכל דבר גרס במסכת מעילה (דף ג.) אלמא אף קדשים שנשחטו בבמה קטנה שהקריבן בגדולה כל דין במה גדולה נוהג בהן ושמעינן מינה נמי דבשעת היתר במה נמי לא נשתנה דין גדולה מהלכתא ושתיהן הלשונות דרמי בר חמא פליגי אדרבי אלעזר:
שהכניסה לפנים. אחר ששחטה בחוץ וחזר והוציאה:
מהו. מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים או לא:
לָאו הַיְינוּ פְּלוּגְתָּא דְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף דִּתְנַן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ
Traduction
The Gemara asks: Isn’t this issue a disagreement between Rabba and Rav Yosef? As we learned in a mishna (Me’ila 2a): With regard to offerings of the most sacred order, e.g., a sin offering or a guilt offering, that were slaughtered in the south of the Temple courtyard, and not in the north as dictated by halakha, and are therefore disqualified, one who derives benefit from them is liable for misuse of consecrated property, and despite the fact that they should not ascend the altar, if they ascended they shall not descend.
Rachi non traduit
ה''ג דתנן קדשי קדשים כו'. ולא גרסינן דאיתמר ולא גרס אם עלו לא ירדו ומשנה היא במסכת מעילה:
מועלין בהן. ולא אמרינן כמאן דחנקינון דמי והוי להו כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה כדתניא במסכת מעילה:
ה''ג במסכת מעילה והכי נמי גרסינן לה לאו היינו דרבה ורב יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם ואיבעיא להו עלו מהו שירדו רבה אמר ירדו ורב יוסף אמר אם עלו לא ירדו רבה אמר ירדו דלא דמו לשאר פסולין שפסולן בקדש אלא כמאן דחנקינון דמי אלמא לרבה לא אמרינן קלוט לרב יוסף אמרינן קלוט:
וְאִיבַּעְיָא לְהוּ יָרְדוּ מַהוּ שֶׁיַּעֲלוּ רַבָּה אָמַר לֹא יַעֲלוּ וְרַב יוֹסֵף אָמַר יַעֲלוּ
Traduction
And a dilemma was raised before the Sages: If they did descend the altar, what is the halakha with regard to ascending again? Rabba says: They shall not ascend, and Rav Yosef says: They shall ascend. Consequently, they disagree with regard to the issue of whether an item that is not fit to be sacrificed in a consecrated area acquires the sanctity of that area even if it is removed from there.
תִּיבְּעֵי לְרַבָּה תִּיבְּעֵי לְרַב יוֹסֵף תִּיבְּעֵי לְרַבָּה עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבָּה אֶלָּא בְּמִזְבֵּחַ דַּחֲזֵי לֵיהּ מְקַדֵּשׁ דְּלָא חֲזֵי לָא מְקַדֵּשׁ אֲבָל מְחִיצָה אַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי לַיהּ קָלְטָה
Traduction
The Gemara responds: The disagreements are not identical, as the dilemma can be raised according to the opinion of Rabba, and the dilemma can be raised according to the opinion of Rav Yosef. The Gemara elaborates: It is possible to raise the dilemma according to the opinion of Rabba, as Rabba says his statement: Offerings of the most sacred order that were slaughtered in the south shall not descend if they ascended, only with regard to the altar, as the altar consecrates that which is fit for it, while it does not consecrate that which is not fit for it. But with regard to the partition of the public altar, even though an offering that was consecrated for a private altar is not fit for that altar, the partition nevertheless absorbs the offering and it is sacrificed there. Consequently, all the halakhot of the public altar apply to that offering, even if it is taken outside.
Rachi non traduit
דלא חזי לא מקדש. דתניא בפ' המזבח [מקדש] (לעיל זבחים פג:) מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת''ל עולה והני לאו ראוי נינהו דלרבה כמאן דחנקינון דמי:
אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ לְרַב יוֹסֵף עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב יוֹסֵף הָתָם אֶלָּא דְּחַד מָקוֹם הוּא אֲבָל הָכָא דִּתְרֵי מְקוֹמוֹת נִינְהוּ לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ
Traduction
Or perhaps the dilemma of the burnt offering of a private altar can be raised even according to the opinion of Rav Yosef. Rav Yosef states his opinion there, that offerings of the most sacred order that were slaughtered in the south of the Temple courtyard and descended the altar shall ascend again, only because the altar and the offering are both located in one place, i.e., the Temple courtyard. But here in Rabbi Zeira’s case, where the private altar and public altar are two separate places, the halakhot of the public altar do not apply if the offering was taken outside the designated location. Or perhaps there is no difference, and the opinions of Rabba and Rav Yosef in one case are identical to their opinions in the other. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
דחד מקום הוא. שהרי בעזרה נשחטו:
מִילְּתָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבָּה בְּחַד גִּיסָא וּלְרַב יוֹסֵף בְּחַד גִּיסָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבִּי יַנַּאי דְּבָעֵי רַבִּי יַנַּאי אֵבְרֵי עוֹלַת בָּמַת יָחִיד שֶׁעָלוּ לַמִּזְבֵּחַ וְיָרְדוּ מַהוּ הֵיכָא דְּלֹא מָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּמָשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר מַאי תֵּיקוּ
Traduction
The Gemara notes that a matter that is obvious to Rabba on one side, i.e., that these offerings shall not ascend the altar again, and to Rav Yosef on the other side, i.e., that they shall ascend again, was raised as a dilemma by Rabbi Yannai. As Rabbi Yannai raises a dilemma: What is the halakha with regard to the limbs of a burnt offering of a private altar that ascended the altar and descended? The Gemara notes: In a case where the fire has not yet taken hold of them, do not raise the dilemma, as they certainly shall not ascend again. When should you raise the dilemma? Raise it in a case where the fire has taken hold of them: What is the halakha? The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
Rachi non traduit
דבעי רבי ינאי אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח מהו שירדו. ה''ג ובמעילה (דף ג:) נמי הכי גרס לה אבל לא ברבי ינאי גרס לה התם:
אִיתְּמַר שְׁחִיטַת לַיְלָה בְּבָמַת יָחִיד רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר כְּשֵׁרָה וְחַד אָמַר פְּסוּלָה וְקָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר
Traduction
§ Additionally, with regard to a private altar it was stated: With regard to the slaughter of offerings at night on a private altar, Rav and Shmuel disagree: One says that it is valid, and one says that it is not valid. The Gemara explains: And they disagree with regard to the resolution to a contradiction that was raised by Rabbi Elazar.
Rachi non traduit
אברי עולה שנשחטה בבמת יחיד. שלא במקומה הוא לגבי במה גדולה כקדשי קדשים ששחטן בדרום:
ה''ג איתמר עולת במת יחיד ששחטה בלילה רב אמר כשר ושמואל אמר פסול וקמיפלגי בהא דרבי אלעזר רמי כתיב גולו אלי היום אבן גדולה בעוד שהוא יום אלמא דלילה פסולה בבמה קטנה והתם במה קטנה הואי שהרי במלחמה היו רודפים אחרי פלשתים וכתיב סיפא דקרא ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה:
דְּרַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כְּתִיב וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה
Traduction
As Rabbi Elazar raised a contradiction between two verses: It is written in the context of Saul’s war with the Philistines: ''And the people flew upon the spoil and took sheep and cattle and calves and slew them on the ground; and the people ate them with the blood. Then they told Saul, saying: ‘Behold, the people sin against the Lord in that they eat with the blood. And he said: You have dealt treacherously; roll a great stone to me this day'' (I Samuel 14:32–33). That stone was made into a private altar upon which offerings could be slaughtered and sacrificed. Evidently, Saul was particular about slaughtering offerings during the day and not at night, despite the fact that it was a private altar and not a public altar.
וּכְתִיב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכוֹל עַל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם
Traduction
And immediately thereafter it is written: ''And Saul said: Disperse yourselves among the people and say to them: Bring me here every man his ox and every man his sheep, and slay them here and eat and sin not against the Lord in eating with the blood. And all the people brought every man his ox with him that night, and slew them there'' (I Samuel 14:34). This verse states explicitly that the slaughter took place at night and not during the day.
מָר מְשַׁנֵּי כָּאן בְּחוּלִּין כָּאן בְּקָדָשִׁים וּמַר מְשַׁנֵּי כָּאן בְּקָדְשֵׁי בָּמָה גְּדוֹלָה כָּאן בְּקָדְשֵׁי בָּמָה קְטַנָּה
Traduction
Rav and Shmuel disagree with regard to the resolution of this contradiction: One Sage answers that here, i.e., when the slaughter took place at night, it was of non-sacred animals, while there, i.e., when Saul was particular about slaughtering during the day, it was the slaughter of sacrificial animals. According to this opinion, the sacrificial service was performed only during the day, even on a private altar. And the other Sage answers that both verses are referring to the slaughter of offerings: Here, in the verse that states that Saul was particular about slaughtering during the day, it is referring to the sacrificial animals of a great public altar, while there, in the verse that states that the slaughter took place at night, it is referring to sacrificial animals of a small private altar.
Rachi non traduit
רב משני כאן בקדשי במה גדולה. שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה ואע''ג דאקרבינהו בבמה קטנה בעינן יום:
כאן בקדשי במה קטנה. קרבו בלילה:
ושמואל משני הא דכתיב יום אקדשים קאי ואפילו בקדשי במה קטנה בעינן יום הא דכתיב לילה בחולין:
אִיתְּמַר עוֹלַת בָּמַת יָחִיד רַב אָמַר אֵין טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְקָא מִיפַּלְגִי בִּדְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֵין טְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ שֶׁאֵין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ אֶלָּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ
Traduction
§ It was stated that with regard to the burnt offering of a private altar, Rav says: It does not require flaying and cutting into pieces, which the Torah requires of a burnt offering (see Leviticus 1:6), and Rabbi Yoḥanan says: It does require flaying and cutting into pieces. The Gemara explains: And they disagree with regard to the meaning of a statement of Rabbi Yosei HaGelili. As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili says: The burnt offering that the Jewish people sacrificed in the wilderness, i.e., at Mount Sinai before the establishment of the Tabernacle, did not require flaying and cutting into pieces, because the requirement of flaying and cutting into pieces applied only from the Tent of Meeting and onward, as this halakha was first taught in the Tent of Meeting.
Rachi non traduit
שחיטה הפשט וניתוח כו'. דלא אשכחן בהו מיעוטא:
במדבר. סיני:
מָר סָבַר מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵילָךְ לָא שְׁנָא בָּמָה גְּדוֹלָה וְלָא שְׁנָא בָּמָה קְטַנָּה וּמָר סָבַר בְּבָמָה גְּדוֹלָה אִין בְּבָמָה קְטַנָּה לָא
Traduction
One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that from the Tent of Meeting and onward there is a requirement of flaying and cutting into pieces, and there is no difference whether the offering is brought upon a great public altar, and there is no difference whether it is brought upon a small private altar. And one Sage, Rav, holds that with regard to a great public altar, yes, flaying and cutting are required, but with regard to a small private altar they are not.
Rachi non traduit
מאהל מועד ואילך. ששם נאמר בויקרא:
תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבָרִים שֶׁבֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין קֶרֶן וִיסוֹד וְכֶבֶשׁ וְרִיבּוּעַ בְּבָמָה קְטַנָּה כִּיּוֹר וְכַנּוֹ בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין כִּיּוֹר וְכַנּוֹ בְּבָמָה קְטַנָּה חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה גְּדוֹלָה וְאֵין חָזֶה וָשׁוֹק בְּבָמָה קְטַנָּה
Traduction
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: What are the matters that are different between a great public altar and a small private altar? The corner of the altar, the ramp, the base of the altar, and the square shape are required in a great public altar, but the corner, the base, the ramp, and the square shape are not required in a small private altar. The Basin and its base are required in a great public altar, but the Basin and its base are not required in a small private altar. The breast and thigh of a peace offering, which are given to a priest, are waved at a great public altar, but the breast and thigh are not waved at a small private altar.
Rachi non traduit
קרן וכבש ויסוד וריבוע. ילפינן להו בפרק קדשי קדשים (לעיל זבחים סב.) ובמזבח של משכן כתיב כיור וכן בין אהל מועד ובין המזבח כתיב ביה (שמות ל':י''ח):
חזה ושוק. תנופה לפני ה' כתיב בהו (ויקרא ז':ל'):
דְּבָרִים שֶׁשָּׁוְותָה בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה שְׁחִיטָה בְּבָמָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה דָּם מַתִּיר וּמְפַגֵּל בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה מוּמִין וּזְמַן בִּגְדוֹלָה וּקְטַנָּה
Traduction
And there are other matters in which a great public altar is identical to a small private altar: Slaughter is required at both a great public altar and a small private altar. Flaying a burnt offering and cutting it into pieces is required at both a great public altar and a small private altar. Sprinkling the blood permits the meat to be eaten, and if at that time the priest thought of eating or sacrificing this offering outside its appropriate time, this renders the offering piggul both at a great public altar and at a small private altar. Likewise, the halakha that blemishes disqualify an offering and the halakha that there is a limited time for eating offerings are in effect at both a great public altar and a small private altar.
Rachi non traduit
שחיטה הפשט וניתוח כו'. דלא אשכחן בהו מיעוטא:
דם. לזריקה מתיר את הבשר בזריקה ומקמי זריקה אסירא:
ומפגל. פיגול נוהג בהן כדיליף לקמן:
ומומין. דלא אשכחן דשרינהו בקטנה:
וזמן. לאכילה:
אֲבָל נוֹתָר וְהַזְּמַן וְהַטָּמֵא שָׁוִין בָּזֶה וּבָזֶה
Traduction
§ Following the detailing of the differences between a communal altar and a private altar, the mishna teaches: But the halakha that portions of the offering left over [notar] beyond the time it is permitted must be burned and that one who eats them incurs karet, and the halakha that intent to sacrifice or partake of the offering beyond its designated time renders the offering piggul, and the prohibition against performing the sacrificial service or eating consecrated meat while ritually impure are equal in this, i.e., a private altar, and that, i.e., a public altar.
תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן לַעֲשׂוֹת זְמַן בְּבָמָה קְטַנָּה כְּבָמָה גְּדוֹלָה אָמְרָה תּוֹרָה לָן יִשָּׂרֵף וּפִיגּוּל יִשָּׂרֵף מָה פִּיגּוּל פָּסוּל בְּבָמָה אַף לָן פָּסוּל בְּבָמָה
Traduction
With regard to this the Sages taught in a baraita: From where is it derived that time, i.e., the halakha that an offering left over beyond its designated time is disqualified, in the case of a small private altar should be made equivalent to the halakha in the case of a great public altar? The Torah stated: An offering that was left overnight must be burned, and likewise the Torah stated that an offering that was sacrificed with the intent to consume it after its designated time [piggul] must be burned. Therefore, another parallel may be drawn between them: Just as piggul is disqualified in the case of a private altar, so too, an offering that was left overnight is disqualified in the case of a private altar.
Rachi non traduit
אבל הזמן והנותר והטמא כו'. סיפא דמתני' היא ולא בברייתא הוא:
מנין לעשות זמן. להיות נפסל בנותר:
הלן. היינו נותר:
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ דְּהָא אָמְרָה תּוֹרָה לָן יִשָּׂרֵף וְיוֹצֵא יִשָּׂרֵף מָה יוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה אַף לָן כָּשֵׁר בְּבָמָה וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא מֵעוֹפוֹת
Traduction
Or go this way, and say that because the Torah stated: An offering that was left overnight must be burned, and likewise, the Torah stated that an offering that leaves the Temple courtyard must be burned, the following conclusion may be drawn: Just as an offering that leaves the Temple courtyard is valid in the case of a private altar because it has no set perimeter, so too, an offering that was left overnight is valid in the case of a private altar, and it may therefore be concluded that the halakha of time does not apply to offerings on a private altar. The Gemara asks: And is it not an a fortiori inference from the halakha of bird offerings that in the case of a private altar, time should render an offering disqualified?
Rachi non traduit
והיוצא ישרף. נפקא לן בפסחים (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה היתה לפיכך אכל תאכלו אותה הא אם לא היתה פנימה ראויה היא לישרף:
מה יוצא כשר בבמה. קטנה שהרי כשירה בלא מחיצות אף לן כשר ומעתה לא יהא הזמן פוסל דהא אתיא מהאי דינא כדאמרן:
ודין הוא. מדרך אחרת שיהא הזמן פוסל בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source